יששכר חמור גרם- מבט עמוק

יעקב מברך את רוב בניו לפני מותו (ראובן, שמעון ולוי מקבלים תוכחות). בברכותיו של יעקב ניכר החיבור לארץ ישראל, נחלות השבטים העתידיות מקופלות בין מילותיו. בברכתו הארוכה ליהודה: "אֹסְרִי לַגֶּפֶן עירה עִירוֹ וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סותה סוּתוֹ. חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב" (מ"ט יא-יב), נחלתו של יהודה משופעת בגפנים בצידה המערבי, ובעדרי צאן בצידה המזרחי בספר המדבר. גם נחלת זבולון לחוף ימים ומגיעה עד צידון. וכך בנחלת יששכר:
יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם. וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל וַיְהִי לְמַס עֹבֵד (יד-טו)
ידועים דברי רש"י: חמור בעל עצמות, סובל עול תורה כחמור חזק שמטעינין אותו משאוי כבד. ומכאן הגיע הצירוף של יששכר לזבולון, כשיששכר לומד התורה וזבולון מפרנסו. פשטם של שני הפסוקים אינו על לימוד תורה אלא תיאור נחלתו של יששכר והתנהלותו בנחלה זו. בהמשך ננסה לחבר את הדברים למדרשי חז"ל שרש"י מסתמך עליהם בפירושו.
חמור גרם הוא חמור בעל עצמות חזקות, תיאור זה הוא תיאור מורפולוגי של נחלת יששכר, וכך מופיע במדרש:
יששכר חמור גרם מדבר בארצו, מה חמור זה נמוך מכאן ונמוך מכאן וגבוה באמצע, כך בקעה מכאן ובקעה מכאן והר באמצע, רובץ בין המשפתים אילו שתי בקעות, בקעת אכסלו ובקעת יזרעאל (בראשית רבה צ"ט)
שתי הבקעות קרויות על שם שתי הערים הראשונות שהיו בנחלת יששכר בתקופת ההתנחלות: "ויהי גבולם יזרעאלה והכסולות" (יהושע י"ט יח). יזרעאל – עמק יזרעאל והעיר המקראית יזרעאל, כסולות מזוהה עם הכפר אכסל הנמצא דרומית- מזרחית לנצרת, נקראת גם כסלות תבור. בקעת כסלות היא השלוחה הצפונית- מזרחית של עמק יזרעאל. היא תחומה בין רכס הרי נצרת והר תבור מצפון גבעת המורה מדרום.
רובץ הכוונה למנוחה, ייתכן ולאחר מסע מייגע או אחרי מלחמה. בין המשפתים מילה נדירה מופיעה רק בשירת דבורה בביקורתה על שבט ראובן שלא הצטרף למלחמה: "לָמָּה יָשַׁבְתָּ בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים?" נראה שמדובר על גדרות צאן. יש שחיברו שם זה לשפתיים כמו: "אם תשכבון בין שפתים" (תהילים ס"ח יד). הרד"ק פירש: "הם המשואות שנושא, ואמר משפתים לשון שנים, כי עורכים עליו שני משואות אחד מימין ואחד משמאל".
"וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה"- וירא במשמעות של ראה והבין, מנוחה הכוונה לארץ, מקביל ל"ארץ" בסוף הפסוק, וכך בספר דברים: "אל המנוחה ואל הנחלה" (י"ב ט) או "זאת מנוחתי עדי עד, פה אשב כי אותיה" (תהילים קל"ב יג-יד), נחלה קבועה. יששכר היה מרוצה מאד מנחלתו שהייתה בין הרים במישור גדול בין הרי מנשה להרי הגליל התחתון, מקום מצוין לעיבוד חקלאי: "ואת הארץ כי נעמה"- טובה לעיבוד חקלאי ואקלימה נעים.
ויט שכמו לסבול- סבל הוא משא כבד שנשאו בדרך כלל עובדי כפייה למלכות: "הסירותי מסבל שכמו, כפיו מדוד תעבורנה" (תהילים פ"א) כך פרעה ששעבד את בני ישראל: "וישימו עליו שרי מיסים למען ענותו בסבלותם וייבן ערי מסכנות לפרעה את פיתום ואת רעמסס" (שמות א' יא), סבל הוא ככל הנראה מס עובד כפי שמופיע בסוף הפסוק. הפרשנים התלבטו האם הכוונה לכך שיששכר שילם מס זה לערים הכנעניות שישבו בגבולו הדרומי למרות שברשימת הערים שלא הורישו בימי יהושע לא מופיעות ערים משבט יששכר. רש"י בעקבות אונקלוס מפרש ש"ויט שכמו" הכוונה לסבול מלחמות ולכבוש מחוזות שהם יושבים על הספר, והאויב היה כבוש תחתיו למס עובד. לענ"ד יש להעדיף פירוש זה שהרי מדובר על ברכה, ותשלום מס לכנענים אינו יכול להיחשב בכלל הברכה.
המסורת על יששכר כלומד תורה המופיעה במדרשים לדעת הרד"ק רמוזה בתיאור המנוחה:
וזהו שאמר "וירא מנוחה כי טוב" ורז"ל פירשו זה הענין שהיה שבט יששכר עוסק בתורה והיתה לו ארץ טובה, והוא משל שתהיה תורתו נעימה ושלימה ויגיעתו בתורה היתה לו מנוחה וזהו שאמר וירא מנוחה וגו', ויט שכמו לסבול, עבודת התורה והחכמה, ויהי למס עבד, שהיה עבד ישראל ושלח להם דברי תורה וחכמה, וכן הוא אומר ומבני יששכר יודעי בינה לעיתים לדעת מה יעשה בישראל (ד"ה א' י"ב)
בתנ"ך אנו מוצאים שמבני יששכר היו לוחמים:
בשירת דבורה: "וְשָׂרַי בְּיִשָּׂשכָר עִם דְּבֹרָה וְיִשָּׂשכָר כֵּן בָּרָק בָּעֵמֶק שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו" (שופטים ה' טו), שרי יששכר היו עם דבורה במלחמתה, כשברק ירד מהר תבור עם חייליו לקראת סיסרא הצטרפו אליו בני יששכר. "שולח ברגליו"- שולח בעקבותיו של ברק, בני יששכר ארבו בשיפולי גבעת המורה כדי לאגף את הכנענים אם יסתערו לתוך בקעות כסלות, כשראו שהכנענים פנו עורף, הם הצטרפו למחנה ברק שרדף אחרי סיסרא (יהודה אליצור- דעת מקרא שופטים).

בספר דברי הימים בייחוסי יששכר מופיע:
וַעֲלֵיהֶם לְתֹלְדוֹתָם לְבֵית אֲבוֹתָם גְּדוּדֵי צְבָא מִלְחָמָה שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אָלֶף כִּי הִרְבּוּ נָשִׁים וּבָנִים: וַאֲחֵיהֶם לְכֹל מִשְׁפְּחוֹת יִשָּׂשכָר גִּבּוֹרֵי חֲיָלִים שְׁמוֹנִים וְשִׁבְעָה אֶלֶף הִתְיַחְשָׂם לַכֹּל (ז' ד)
אנשי יששכר ישבו ככל הנראה גם בנחלת אפרים, השופט "איש יששכר" תולע בן פואה בן דודו גר בשמיר בהר אפרים ושם גם נקבר (שופטים י' א). ליששכר היה מעמד מיוחד בין שבטי ישראל בגלל אוכלוסייתו הגדולה וכן גיבוריו: "הרבו נשים ובנים", ובנוסף היו בו חכמים: "יודעי בינה לעיתים לדעת מה יעשה ישראל" (דברי הימים י"ב לג). בימי פילוג המלוכה יצאו מיששכר כמה בתי מלכות: בעשא (מלכים א' ט"ו כז) שמלך בתרצה, ייתכן וגם עמרי שבנה את שמרון היה מבני יששכר, כי לבנו אחאב יש נחלות ביזרעאל שהיא עיר ביששכר, ואולי גם תבני בן גינת יריבו של עמרי היה מיששכר כיוון שהשם "גינת" ככל הנראה על שם עין גנים אחת מערי יששכר.
בתקופת המדבר יששכר היה מסונף לדגל מחנה יהודה, ונשיאו נתנאל בן צוער היה השני לחונכי המשכן. הקשר ליהודה המחבר את התורה היוצאת מציון למלכות, ייתכן ומכוון גם לקשר בין התורה לעבודה בשבט יששכר. החיבור המשמעותי לאדמת ארץ ישראל והשפע הנובע ממנה אפשר לשבט זה להעמיד מתוכו חכמים שיעסקו בתורה לצד עובדי אדמה ולוחמים (בניגוד לדעת הנצי"ב בפירושו 'העמק דבר': וירא מנוחה כי טוב. טעם על שסירב מלהעמיד אנשי חיל, משום שראה מנוחה כי טוב, והיא עסק התורה.... ואת הארץ כי נעמה. ומי שיוצא בחיל אי אפשר לעסוק בתורה ומוכרח לצאת מארצו.... ויהי למס עבד. ונתן מס הרבה לבעלי מלחמה משאר שבטים ולהוצאת מלחמה).
בדורנו ימי הבית השלישי גאולת אדמות ארץ ישראל בצורה הנרחבת ביותר הייתה בעמק יזרעאל על ידי גואל האדמות יהושע חנקין. בשנת 1920 קנה 51000 דונם בעמק יזרעאל עליהם הוקמו היישובים: נהלל, כפר יחזקאל, עין חרוד, גבע, תל יוסף. חנקין נקבר באדמת העמק, קברו שוכן בגן הלאומי מעיין חרוד על שמו נקרא כפר יהושע בעמק יזרעאל. ברכתו של יעקב ליששכר נבואה לכל הדורות.